האנתרופולוגיה של הילדוּת

המחקר והידע אודות הווייתם של ילדים וילדוֹת התארגן עד לשלושת העשורים האחרונים בשלושה תחומי דעת עיקריים:

רפואת הילדים שעניינה בסוגיות של התפתחות תקינה של גופם של הילדים ובמניעת תחלואה, הפסיכולוגיה על ענפיה השונים שעניינה בעולמם הפנימי של הילדים והילדות, בהתפתחותם הרגשית והמנטלית, והסוציולוגיה של החינוך שעניינה בהתבוננות על הילדים והילדות כמי שנתונים לתהליכי חיברוּת (סוציאליזציה).

בעוד השניים הראשונים הנם פרטניים ביסודם ומתמקדים בגוף, בנפש או בהכרה של כל ילד וילדה, הרי שהשלישי מעמיד במרכזו את החברה ואת התהליכים שאותם היא מעבירה את הילדים והילדות שנולדו בה, כדרך להכשירם להיות מבוגרים ומבוגרות מתפקדים ומועילים בחברה.​​

המכנה המשותף לכל המדעים הללו הוא בהתבוננות על הילדוּת במובנים של התפתחות וכשלב המהווה הכנה לבגרות, ולא כהוויה העומדת בפני עצמה. ההתבוננות על הילדות היא כעל הוויה אוניברסאלית שבה גיל הילדים הוא הקובע את יכולותיהם וצרכיהם, ואחריות המבוגרים כלפיהם מתבטאת ביכולתם לתת מענה למאפייני הגיל באופן שיאפשר לילדים הכנה מיטבית לחייהם כבוגרים.

מכנה משותף נוסף הוא בראיית הילדים כגורמים פאסיביים הנתונים לשליטה של גורמים חיצוניים בדמותם של מוסדות חברתיים ומבוגרים אחראיים, וכן של גורמים פנימיים הנובעים מהתפתחותם הבלתי נמנעת של גופם, נפשם או הכרתם. החל מאמצע-סוף שנות השמונים של המאה ה-20 התפתחה אסכולה חדשה במחקר אודות הילדים והילדות במדעי החברה. אסכולה זו שהתפתחה בעיקר מתוך האנתרופולוגיה והסוציולוגיה (אולם כוללת גם חוקרים שעיסוקם בהיסטוריה, גיאוגרפיה, תקשורת ופסיכולוגיה) מתמקדת בהסתכלות על הילדוּת כתופעה חברתית המשתנה ממקום למקום ומזמן לזמן וכמציאות חברתית העומדת בפני עצמה ואינה רק שלב ב"מסע" לקראת הבגרות. אסכולה זו מתבוננת על הילדים והילדוֹת כגורם פעיל בעיצוב הווייתם, כשחקנים פעילים במציאות החברתית הנתונים במו"מ עם סביבתם אודות עצמם ואודות המציאות שבה הם פועלים.

המחקר היוצא מאסכולה זה מתבונן על הילדוּת כתופעה מבנית קבועה המתקיימת בכל חברה בכל זמן גם אם בחייהם של הילדים והילדות עצמם היא מציאות חולפת. מאפייני הילדוּת נתונים להבניה חברתית ומשום כך הם משתנים בהשוואה בין תרבויות ולאורך זמן. המחקר ברמת המאקרו מתמקד בתהליכי ההבניה של הילדוּת ברמת החברה כולה, בעוד המחקר ברמת המיקרו מתמקד בדפוסי הפעולה היומיומיים של הילדים בינם לבין עצמם. מחקרים רבים משלבים בין רמות הניתוח לצורך הבנת התמונה המורכבת הקשורה בסוגיות הנוגעות בהווייתם של הילדים והילדות בחברה נתונה.