עיצוב מרחבי למידה – חידוש, התחדשות וחדשנות
ציפיות הצוותים החינוכיים מעיצוב מרחבי הלמידה מנוסחות במקרים רבים באמצעות מילים מהשורש ח.ד.ש. במיעוטם של המקרים מדובר בעיצובם של מרחבים במבנה חדש המצוי בתכנון או בבניה. ברוב המקרים מדובר בעיצוב מחודש של מרחב המצוי במבנה קיים. כך, הממד של התחדשות הוא מאפיין של הציפייה מתוצאות תהליך העיצוב של המרחב החינוכי. לא פעם נדונות הציפיות ממנו גם באמצעות מושג אחר מאותו השורש – חדשנות.
במערכת החינוך ניכר עיסוק גדל והולך בחדשנות כיעד ארגוני ופדגוגי. מצוותי החינוך מצופה לפתח גישות פדגוגיות חדשניות, ליישם אמצעי הוראה חדשניים שמהווים חלופה לשגרת ההוראה בבתי הספר, ולעצב מרחבים שיוציאו אל הפועל את גישתם החדשנית לחינוך ואף יבטאו אותה. עם זאת, העיסוק הרב במושג זה והעמדתו במוקד העשייה החינוכית אינו מלווה בבהירות לגבי משמעויותיו. להפך, הניסיון לעמוד על תכניה של החדשנות החינוכית ועל ביטוייה החזותיים והמרחביים מגלה שמדובר בקונספציה רב משמעית ועמומה למדי.
פרופ' תמר כתריאל, אנתרופולוגית לשונית מאוניברסיטת חיפה, טוענת כי בכל תרבות ניתן לזהות מילות מפתח שמקפלות בתוכן ערכים ומשמעויות מרכזיים בתרבות, ומתייחסות לסוגי מפגשים, לסגנונות דיבור, למנגנונים של אינטראקציה, לפונקציות של תקשורת חברתית ועוד[1]. מילות מפתח, אם כן, הן מילים המשמשות לעיצוב דפוסי פעולה, חשיבה, יחסים ואף זהויות.
מערכת החינוך כתחום של עשייה ומומחיות היא מערכת חברתית במהותה, שמתאפיינת בשפה, תרבות ודפוסי פעולה המייחדים אותה. השימוש הגדל והולך בה במושג חדשנות הופך אותו למילת מפתח בשדה החינוך. כזו הנושאת משמעויות מרכזיות הנוגעות בעשייה החינוכית, בהידברות עליה, בחשיבה אודותיה ובהערכת תוצאותיה. הן גם נוגעות במי שעוסקים ועוסקות בחינוך, בזהותם/ן המקצועית וביחסי הגומלין שלהן/ם עם סביבתן/ם.
כמי שמתנהלת מזה שנים בדיאלוג מקצועי עם צוותי חינוך מגוונים אני מוצאת משמעויות שונות שגורמים שונים בשדה החינוך מייחסים למושג חדשנות. מכל אחת מהמשמעויות נגזרות דרכי פעולה שונות בכל הקשור לעיצוב המרחב החינוכי.
יש מי שעבורם/ן החדשנות היא היכולת לסמן ולהציג עשייה חדשה במרחב המתחדש. עבורם ועבורן החדשנות נושאת משמעויות של התחדשות משום שהיא עוסקת ביכולת לסמן שינוי או תמורה באמצעות העיצוב החדש ודרכי הפעולה שהוא מאפשר. במקרים שכאלה עבודת העיצוב מצריכה בחירה של תכני ההתחדשות הרצויה ומציאת הפתרונות החזותיים והמרחביים שיאפשרו ויבטאו את מימושה.
יש מי שעבורן/ם החדשנות טמונה ביכולת לבדל את העשייה החינוכית שלהם/ן מזו של גורמים אחרים בסביבתם/ן. עבורם ועבורן החדשנות היא אמצעי לבסס את ייחודם ביחס לצוותי חינוך אחרים. משימת עיצוב מרחבי הלמידה עבור צוותים שזוהי המשמעות שמוקנית בהם לחדשנות משמעה בעיקר עיסוק בתרגום הייחודיות הבית ספרית לאמצעים חזותיים ומרחביים. במקרים מעין אלה נדרשת עבודה משותפת עם הצוות החינוכי שעניינה במציאת פתרונות חזותיים ומרחביים שיאפשרו הוצאה אל הפועל של דרכי הפעולה החינוכית שנגזרות מהגדרת הייחודיות הבית ספרית.
ישנם, כמובן, מי שעבורם משמעות החדשנות היא לעשות משהו שטרם נוסה או נראה – למצוא דרכי פעולה חדשות לגמרי ולעצב את המרחב באופן שלא נראה כמותו. במקרה זה נושאת החדשנות משמעויות של פריצת דרך שיעדה לא תמיד ידוע מראש וגם ההצלחה בה אינה מובטחת. במקרים מעין אלה נדרשים לא רק תרגום של תפיסות פדגוגיות לכדי אמצעים חזותיים, אלא גם נכונות להיכנס לתהליך שתוצאותיו אינן מובטחות. תהליך שכזה מחייב התאמות ושינויים תוך כדי תנועה והערכה מתמדת של המידה שבה פתרון כלשהו עובד, או שאינו עובד.
עם זאת, כידוע, המציאות היא לרוב מורכבת יותר מכל ניסיון לתאר אותה על ידי מודל כזה או אחר שמסווג טיפוסים ומגדיר פתרונות. לכן במרבית בתי הספר נפגוש גישות מגוונות לגבי משמעותה של החדשנות שאותה מבקשים לקדם באמצעות עיצוב מרחב הלמידה. דרכי ההתבוננות, הניתוח והמעורבות שנובעות מהאנתרופולוגיה בכלל ומהאנתרופולוגיה היישומית בפרט הן יעילות במיוחד לנוכח מורכבות זו. הן מאפשרות לנו, באמצעות דיאלוג מתמשך עם הצוות החינוכי, לעמוד על דרכי הפעולה שמאפיינות את העשייה החינוכית בבתי הספר, ההנחות הפדגוגיות שביסודן והמטרות שאותן נועדו לקדם. הבנה זו מאפשרת תרגום של הפדגוגיה הבית-ספרית לאמצעים מרחביים וחזותיים.
אז אם אתן ואתם מתכננות/ים להתחיל בפרויקט של עיצוב מרחבי למידה, ומגדירות/ים את מטרותיו במובנים של חדשנות, שאלו את עצמכן ועצמכם מהי משמעותה בעיניכם/ן? האם היא מוסכמת על כל הצוות החינוכי? במה היא מהווה חידוש ביחס לקיים ואיך היא מתבססת גם על מה שישנו – על הגישות המייחדות את העבודה שלכם/ן, על האמצעים החינוכיים שפיתחתם או שתרצו לפתח, על אפיוניו של הצוות החינוכי ועל הצרכים החינוכיים של התלמידים והתלמידות שעליהם נועד הפרויקט לענות. חשבו על כל אלה ודברו אתנו. נמשיך משם.
[1] כתריאל, ת. (1999), מילות מפתח, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה - ביתן, עמ' 9.
